כיצד תורם המשחק להתפתחות של הילד?

המשחק נתפס כסוג של אימון שדרכו אנו מפתחים את הכישורים והמיומנויות הנדרשים להמשך חיינו כבוגרים בעולם. תקופת הילדות נמשכת זמן ארוך יחסית ליונקים אחרים מכיוון שהאדם זקוק לאימו ושכלול כישורים אלה.  למשחק יתרונות רבים, הבאים לידי ביטוי בכל תחומי חייו של הילד.
התחום הסנסו-מוטורי: המשחק מאפשר לילד לגעת, להריח, להקשיב, לפגוש מרקמים שונים וללמוד ולהכיר את החפצים הנמצאים בסביבתו. המשחק נותן לו הזדמנויות לפתח, להפעיל ולחזק את המוטוריקה הגסה והעדינה ולפתח שליטה בגוף.
 
התחום הקוגניטיבי: באמצעות המשחק לומד הילד להבחין בחפצים לחקור את תכונותיהם, לערוך השוואות ולמצוא קווי דמיון ושוני, לפתח יכולת הכללה, הסקת מסקנות ומיון. בנוסף, באמצעות הפעולות השונות שהוא עושה עם החפצים בסביבתו הוא לומד על חוקים פיסיקליים שונים כמו כוח הכבידה, ציפה במים, קשיחות של חומרים, שיווי משקל, יציבות, אנרגיה משתנה ועוד. תוך כדי משחק הילד יכול ללמוד גם מושגים מתמטיים וגיאומטריים כמו מספרים, כמויות, יחסי גודל, גובה ואורך. למשחק יכולת לפתח את הדמיון של הילד, באמצעות יכולותיו הקוגניטיביות הוא יכול לדמיין מצבים שונים, להכיל את הדברים שלמד במציאות על סיטואציות משחקיות וללמוד להבחין בין מציאות ודמיון.
 
התחום הרגשי: פרויד טען כי במהלך המשחק ילדים מביאים ומחיים אירועים ומצבים שהשאירו בהם את חותמם וכך מצליחים להפחית חרדות וחששות בתהליך של ריפוי עצמי. ויניקוט טען כי משחק מתרחש במרחב הנמצא בין העולם הפנימי של הילד לעולם החיצוני. מרחב זה תורם להתפתחות הרגשית של הילד בכמה היבטים: ראשית, במשחק הילד יכול לעבד חוויות שונות שקרו לו, להביא פנימה את עולמו הרגשי, אך בניגוד למציאות, כאן הוא השולט במצב. באמצעות תהליך זה הילד לומד להתמודד טוב יותר עם מצבים דומים. שנית, דרך המשחק יכול הילד לתת ביטוי לתחושות, רגשות ומחשבות אסורים כגון כעס, פחד ותוקפנות, מבלי שהם מאיימים עליו או על הסביבה. כמו כן, ניתן לבטא במשחק שאיפות שלא ניתן להגשימן כמו להיות גיבור על, לעוף בשמיים כמו סופר מן, לפתח מהירות וללחום ברוע כמו ספיידרמן, בטמן, החיפושית המופלאה ועוד. בתוך המשחק הילד יכול לשנות ולהתאים את המציאות לצרכיו, ולא כפי שקורה ביום- יום בו הוא נדרש להתאים את עצמו למציאות. בנוסף, דרך המשחק לומד הילד על תפקידים מגדריים ויכול להתנסות במגוון של תפקידים ולנוע ביניהם. בשלבים מוקדמים כבר ניתן לחוות משחקי תפקידם עם בובות, גיבורי על, דמויות טלוויזיה וכיוצא בזה.
 
התחום החברתי: המשחק מזמן מפגש חברתי עם אחרים בהם לומד הילד את הבסיס של מערכות יחסים - משא ומתן, חלוקת תפקידים, ויתור, התעקשות, ניצחון והפסד, דחיית סיפוקים, סבלנות, אמפתיה וכד'. המשחק מפתח את מה שמוגדר כקוגניציה חברתית הכוללת בתוכה את המרכיבים הבאים: מודעות עצמית, מודעות לאחר ומערכות יחסים חברתיות. קוגניציה חברתית מתחילה כבר בגיל הינקות בכל אינטראקציה שיש לתינוק עם אדם נוסף. הילד לומד להבחין בין אובייקטים דוממים לחיים, בין עצמי ואחר ובאופן בו פועלים במפגש עם אובייקט או אדם בתוך פעילות משותפת. בהמשך לומד הילד גם מושגים של כוונה ויחסי גומלין בתוך קשר. בעקבות התפתחות הקוגניציה החברתית הילד מפתח יכולת חברתיות שונות. יכולות אלה נרכשות בעקבות אינטראקציה עם אנשים אחרים ומלמדות את הילד מהי התנהגות חברתית מותאמת. כלומר, הילד לומד מה הסביבה החברתית שלו מצפה ממנו ומהי ההתנהגות המותאמת לילד בגילו. המשחק הוא המפתח להתפתחות יכולת חברתית.
 
התחום השפתי תקשורתי: השפה והמשחק מתפתחים במקביל ויש ביניהם יחסי גומלין ברורים. המשחק מסייע בפיתוח מיומנויות תקשורתיות כגון: קשר עין, קשב משותף והתמדה וכן יכולות שפתיות כגון הרחבת אוצר המילים, הבעה של רעיונות ומחשבות, ניהול שיחה ויצירת תקשורת.

כיצד תורם המשחק לקשר הורה - ילד?
ההורה הוא לרוב הדמות הראשונה המשחקת עם התינוק והמשחק הוא מוקד מרכזי לאינטראקציה בין ההורה לילד, בכל שלבי ההתפתחות. בכל גיל האינטראקציה המשחקית משתנה ומותאמת לצרכים של הילד. באמצעות המשחק ההורה יכול ללמוד על עולמו הפנימי של הילד וליצור עימו עולם משותף, חוויתי ונעים בו הם שותפים לחוויה הדדית. משחקי ההתפתחות בשלבים המוקדמים מהותיים לקשר של הורה-ילד ולפיתוח היכולות בתחומים השונים שהזכרנו קודם לכן.

משחק הוא אינטראקציה נעימה שיש בה שמחה והנאה. כאשר הורה וילד נמצאים יחד בסיטואציה משחקית הקשר ביניהם מתהדק וההתקשרות של הילד אל ההורה מתחזקת. התקשרות זו מהווה בסיס לכל הקשרים החברתיים העתידיים של הילד.
חוויות ראשוניות חיוביות מאפשרות לילד לבנות תחושת בטחון ומסוגלות עצמית. הקשר עם ההורה סביב המשחק נותן לילד את הכלים הבסיסיים לדרך בה מתקשרים עם אנשים בכלל ואיך בונים קשר חברתי. נמצא שילדים עם התקשרות תקינה מצליחים בהמשך ליצור חברויות משמעותיות שיש בהם אמון ואינטימיות.

במחקר שהשווה בין אמהות ואבות והאינטראקציה המשחקית שלהם עם ילדיהם, נמצא שעיקר האינטראקציה של רוב הילדים עם האבות הייתה דרך משחק: משחקי התפתחות, משחקי חצר, משחקי כדור, משחקי יצירה ומשחקי הרכבה. בעוד שהאימהות היו אחראיות על הטיפול הכולל בילדים והאינטראקציות סבבו סביב כל תחומי החיים. בנוסף, נמצא שלקשב ההדדי שמתפתח תוך כדי משחק אב-ילד הייתה השפעה רבה יותר על שכלול היכולות של הילד לשחק משחק סימבולי(Falco De Esposito, Venuti & Bronstein, 2010) .